התנור כמקום מפגש

בפרק טאבונים קהילתים: התנור כמקום מפגש| בפזורה היהודית | בארץ בעולם מסקנות

קצת היסטוריה
שיטת הכנת המזון בתנור עצים (נקרא לו מעכשיו "טאבון") קיימת עוד מהתקופה הפרה-היסטורית, כאשר בני האדם החלו לאפות לחם ומזון בתוך בורות אדמה או במבני בוץ ואבנים. היתרון של אפיית המזון בתא סגור הוא בכך שהחום מועבר למאכלים גם בהסעה, גם בהובלה וגם בקרינה בו זמנית (ראו הסבר על מעבר החום בויקיפדיה)

העברת החום בתוך התנור

בנייה והפעלה של טאבון תמיד היו עסק יקר. המגבלות קשורות לשטח, לעלות חומרי הבנייה (טאבון יעיל לא יכול להיות קטן) ולכמות העצים הדרושים לחימום טרם השימוש. ולכן, לאורך ההיסטוריה, קהילות קטנות, באזורים הכפריים או בשכונות עירוניות, בנו והשתמשו בטאבונים משותפים – בהפעלה ציבורית או ע"י בעל מקצוע, פרט למקרים של בתי העשירים שבהם היו כמובן טאבונים פרטיים, בפנים הבית או בחוץ בחצר.

ההיבט החברתי
כדי לנצל את חימום הטאבון, התושבים היו מגיעים באותו פרק זמן ומביאים את הלחם והמאכלים שלהם לאפיה ובישול. טבעי שזמן המתנה בחברה במקום חם, נעים ועם ריח טוב הופך את היציאה מהבית לחוויה חברתית נעימה והטאבון נהייה באופן טבעי מוקד קבוע של מפגש חברתי משמעותי בחיי המקום.

התחדשות הרעיון בימינו
בשנים האחרונות המוסד טאבון הקהילתי חוזר לתחיה. באירופה, קנדה וארה"ב פרויקטים קהילתיים רבים מבוססים על בניית תנור עצים ציבורי. זה קורה במסגרות של ארגונים מקומיים שונים, כמו רשויות מקומיות, מועדונים וכו'. מלבד הפעילות הקהילתית קשורה לבנייתם, שהיא חשובה מאוד להמשך חיי הטאבון, מתארגנים מסביב לטאבונים ארועים חברתיים מגוונים לרווחת כל התושבים: חגים, מסיבות, סדנאות אפיה ובישול ועוד. על כך אפשר למצוא הרבה עדויות באינטרנט: באתרים ייחודיים, כתבות, פורומים ודפי פייסבוק. בעמוד קישורים מופיעה רשימה של קישורים נבחרים ומילות מפתח למי שרוצה לחפש עוד כתבות, תמונות וסרטונים על תנורי עץ ועל טאבונים קהילתים.